א וזאת תורת, האשם: קודש קודשים, הוא.
ב במקום, אשר ישחטו את-העולה, ישחטו, את-האשם; ואת-דמו יזרוק על-המזבח, סביב.
ג ואת כל-חלבו, יקריב ממנו--את, האליה, ואת-החלב, המכסה את-הקרב.
ד ואת, שתי הכליות, ואת-החלב אשר עליהן, אשר על-הכסלים; ואת-היותרת, על-הכבד, על-הכליות, יסירנה.
ה והקטיר אותם הכוהן המזבחה, אישה ליהוה; אשם, הוא.
ו כל-זכר בכוהנים, יאכלנו; במקום קדוש ייאכל, קודש קודשים הוא.
ז כחטאת, כאשם--תורה אחת, להם; הכוהן אשר יכפר-בו, לו יהיה.
ח והכוהן--המקריב, את-עולת איש: עור העולה אשר הקריב, לכוהן לו יהיה.
ט וכל-מנחה, אשר תיאפה בתנור, וכל-נעשה במרחשת, ועל-מחבת--לכוהן המקריב אותה, לו תהיה.
י וכל-מנחה בלולה-בשמן, וחרבה--לכל-בני אהרון תהיה, איש כאחיו. {פ}
יא וזאת תורת, זבח השלמים, אשר יקריב, ליהוה.
יב אם על-תודה, יקריבנו--והקריב על-זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן, ורקיקי מצות משוחים בשמן; וסולת מורבכת, חלות בלולות בשמן.
יג על-חלות לחם חמץ, יקריב קרבנו, על-זבח, תודת שלמיו.
יד והקריב ממנו אחד מכל-קרבן, תרומה ליהוה; לכוהן, הזורק את-דם השלמים--לו יהיה.
טו ובשר, זבח תודת שלמיו--ביום קרבנו, ייאכל: לא-יניח ממנו, עד-בוקר.
טז ואם-נדר או נדבה, זבח קרבנו--ביום הקריבו את-זבחו, ייאכל; וממוחרת, והנותר ממנו ייאכל.
יז והנותר, מבשר הזבח--ביום, השלישי, באש, יישרף.
יח ואם היאכול ייאכל מבשר-זבח שלמיו ביום השלישי, לא יירצה--המקריב אותו לא ייחשב לו, פיגול יהיה; והנפש האוכלת ממנו, עוונה תישא.
יט והבשר אשר-ייגע בכל-טמא, לא ייאכל--באש, יישרף; והבשר--כל-טהור, יאכל בשר.
כ והנפש אשר-תאכל בשר, מזבח השלמים אשר ליהוה, וטומאתו, עליו--ונכרתה הנפש ההיא, מעמיה.
כא ונפש כי-תיגע בכל-טמא, בטומאת אדם או בבהמה טמאה או בכל-שקץ טמא, ואכל מבשר-זבח השלמים, אשר ליהוה--ונכרתה הנפש ההיא, מעמיה. {פ}
כב וידבר יהוה, אל-משה לאמור.
כג דבר אל-בני ישראל, לאמור: כל-חלב שור וכשב, ועז--לא תאכלו.
כד וחלב נבילה וחלב טריפה, ייעשה לכל-מלאכה; ואכול, לא תאכלוהו.
כה כי, כל-אוכל חלב, מן-הבהמה, אשר יקריב ממנה אישה ליהוה--ונכרתה הנפש האוכלת, מעמיה.
כו וכל-דם לא תאכלו, בכול מושבותיכם, לעוף, ולבהמה.
כז כל-נפש, אשר-תאכל כל-דם--ונכרתה הנפש ההיא, מעמיה.
כח וידבר יהוה, אל-משה לאמור.
כט דבר אל-בני ישראל, לאמור: המקריב את-זבח שלמיו, ליהוה--יביא את-קרבנו ליהוה, מזבח שלמיו.
ל ידיו תביאינה, את אישי יהוה; את-החלב על-החזה, יביאנו--את החזה להניף אותו תנופה, לפני יהוה.
לא והקטיר הכוהן את-החלב, המזבחה; והיה, החזה, לאהרון, ולבניו.
לב ואת שוק הימין, תיתנו תרומה לכוהן, מזבחי, שלמיכם.
לג המקריב את-דם השלמים, ואת-החלב--מבני אהרון: לו תהיה שוק הימין, למנה.
לד כי את-חזה התנופה ואת שוק התרומה, לקחתי מאת בני-ישראל, מזבחי, שלמיהם; ואתן אותם לאהרון הכוהן ולבניו, לחוק-עולם, מאת, בני ישראל.
לה זאת משחת אהרון ומשחת בניו, מאישי יהוה, ביום הקריב אותם, לכהן ליהוה.
לו אשר ציווה יהוה לתת להם, ביום מושחו אותם, מאת, בני ישראל--חוקת עולם, לדורותם.
לז זאת התורה, לעולה למנחה, ולחטאת, ולאשם; ולמילואים--ולזבח, השלמים.
לח אשר ציווה יהוה את-משה, בהר סיניי: ביום צוותו את-בני ישראל, להקריב את-קרבניהם ליהוה--במדבר סיניי
Tidak ada komentar:
Posting Komentar