א וידבר יהוה, אל-משה לאמור.
ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם: אני, יהוה אלוהיכם.
ג כמעשה ארץ-מצריים אשר ישבתם-בה, לא תעשו; וכמעשה ארץ-כנען אשר אני מביא אתכם שמה, לא תעשו, ובחוקותיהם, לא תלכו.
ד את-משפטיי תעשו ואת-חוקותיי תשמרו, ללכת בהם: אני, יהוה אלוהיכם.
ה ושמרתם את-חוקותיי ואת-משפטיי, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם: אני, יהוה. {ס}
ו איש איש אל-כל-שאר בשרו, לא תקרבו לגלות ערווה: אני, יהוה. {ס}
ז ערוות אביך וערוות אימך, לא תגלה: אימך היא, לא תגלה ערוותה. {ס}
ח ערוות אשת-אביך, לא תגלה: ערוות אביך, היא. {ס}
ט ערוות אחותך בת-אביך, או בת-אימך, מולדת בית, או מולדת חוץ--לא תגלה, ערוותן. {ס}
י ערוות בת-בנך או בת-בתך, לא תגלה ערוותן: כי ערוותך, הנה. {ס}
יא ערוות בת-אשת אביך מולדת אביך, אחותך היא--לא תגלה, ערוותה. {ס}
יב ערוות אחות-אביך, לא תגלה: שאר אביך, היא. {ס}
יג ערוות אחות-אימך, לא תגלה: כי-שאר אימך, היא. {ס}
יד ערוות אחי-אביך, לא תגלה: אל-אשתו לא תקרב, דודתך היא. {ס}
טו ערוות כלתך, לא תגלה: אשת בנך היא, לא תגלה ערוותה. {ס}
טז ערוות אשת-אחיך, לא תגלה: ערוות אחיך, היא. {ס}
יז ערוות אישה ובתה, לא תגלה: את-בת-בנה ואת-בת-בתה, לא תיקח לגלות ערוותה--שארה הנה, זימה היא.
יח ואישה אל-אחותה, לא תיקח: לצרור, לגלות ערוותה עליה--בחייה.
יט ואל-אישה, בנידת טומאתה--לא תקרב, לגלות ערוותה.
כ ואל-אשת, עמיתך--לא-תיתן שכובתך, לזרע: לטומאה-בה.
כא ומזרעך לא-תיתן, להעביר למולך; ולא תחלל את-שם אלוהיך, אני יהוה.
כב ואת-זכר--לא תשכב, משכבי אישה: תועבה, היא.
כג ובכל-בהמה לא-תיתן שכובתך, לטומאה-בה; ואישה, לא-תעמוד לפני בהמה לרבעה--תבל הוא.
כד אל-תיטמאו, בכל-אלה: כי בכל-אלה נטמאו הגויים, אשר-אני משלח מפניכם.
כה ותטמא הארץ, ואפקוד עוונה עליה; ותקיא הארץ, את-יושביה.
כו ושמרתם אתם, את-חוקותיי ואת-משפטיי, ולא תעשו, מכול התועבות האלה: האזרח, והגר הגר בתוככם.
כז כי את-כל-התועבות האל, עשו אנשי-הארץ אשר לפניכם; ותטמא, הארץ.
כח ולא-תקיא הארץ אתכם, בטמאכם אותה, כאשר קאה את-הגוי, אשר לפניכם.
כט כי כל-אשר יעשה, מכול התועבות האלה--ונכרתו הנפשות העושות, מקרב עמם.
ל ושמרתם את-משמרתי, לבלתי עשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם, ולא תיטמאו, בהם: אני, יהוה אלוהיכם.
Tidak ada komentar:
Posting Komentar