א וידבר יהוה, אל-משה לאמור.
ב ואל-בני ישראל, תאמר, איש איש מבני ישראל ומן-הגר הגר בישראל אשר ייתן מזרעו למולך, מות יומת; עם הארץ, ירגמוהו באבן.
ג ואני אתן את-פניי, באיש ההוא, והכרתי אותו, מקרב עמו: כי מזרעו, נתן למולך--למען טמא את-מקדשי, ולחלל את-שם קודשי.
ד ואם העלם יעלימו עם הארץ את-עיניהם, מן-האיש ההוא, בתיתו מזרעו, למולך--לבלתי, המית אותו.
ה ושמתי אני את-פניי באיש ההוא, ובמשפחתו; והכרתי אותו ואת כל-הזונים אחריו, לזנות אחרי המולך--מקרב עמם.
ו והנפש, אשר תפנה אל-האובות ואל-היידעונים, לזנות, אחריהם--ונתתי את-פניי בנפש ההיא, והכרתי אותו מקרב עמו.
ז והתקדשתם--והייתם, קדושים: כי אני יהוה, אלוהיכם.
ח ושמרתם, את-חוקותיי, ועשיתם, אותם: אני יהוה, מקדשכם.
ט כי-איש איש, אשר יקלל את-אביו ואת-אימו--מות יומת: אביו ואימו קילל, דמיו בו.
י ואיש, אשר ינאף את-אשת איש, אשר ינאף, את-אשת ריעהו--מות-יומת הנואף, והנואפת.
יא ואיש, אשר ישכב את-אשת אביו--ערוות אביו, גילה; מות-יומתו שניהם, דמיהם בם.
יב ואיש, אשר ישכב את-כלתו--מות יומתו, שניהם: תבל עשו, דמיהם בם.
יג ואיש, אשר ישכב את-זכר משכבי אישה--תועבה עשו, שניהם; מות יומתו, דמיהם בם.
יד ואיש, אשר ייקח את-אישה ואת-אימה--זימה היא; באש ישרפו אותו, ואתהן, ולא-תהיה זימה, בתוככם.
טו ואיש, אשר ייתן שכובתו בבהמה--מות יומת; ואת-הבהמה, תהרוגו.
טז ואישה, אשר תקרב אל-כל-בהמה לרבעה אותה--והרגת את-האישה, ואת-הבהמה; מות יומתו, דמיהם בם.
יז ואיש אשר-ייקח את-אחותו בת-אביו או בת-אימו וראה את-ערוותה
והיא-תראה את-ערוותו, חסד הוא--ונכרתו, לעיני בני עמם; ערוות אחותו גילה,
עוונו יישא.
יח ואיש אשר-ישכב את-אישה דווה, וגילה את-ערוותה את-מקורה הערה, והיא, גילתה את-מקור דמיה--ונכרתו שניהם, מקרב עמם.
יט וערוות אחות אימך ואחות אביך, לא תגלה: כי את-שארו הערה, עוונם יישאו.
כ ואיש, אשר ישכב את-דודתו--ערוות דודו, גילה; חטאם יישאו, ערירים ימותו.
כא ואיש, אשר ייקח את-אשת אחיו--נידה היא; ערוות אחיו גילה, ערירים יהיו.
כב ושמרתם את-כל-חוקותיי ואת-כל-משפטיי, ועשיתם אותם; ולא-תקיא אתכם, הארץ, אשר אני מביא אתכם שמה, לשבת בה.
כג ולא תלכו בחוקות הגוי, אשר-אני משלח מפניכם: כי את-כל-אלה עשו, ואקוץ בם.
כד ואומר לכם, אתם תירשו את-אדמתם, ואני אתננה לכם לרשת אותה, ארץ זבת חלב ודבש: אני יהוה אלוהיכם, אשר-הבדלתי אתכם מן-העמים.
כה והבדלתם בין-הבהמה הטהורה, לטמאה, ובין-העוף הטמא, לטהור;
ולא-תשקצו את-נפשותיכם בבהמה ובעוף, ובכול אשר תרמוש האדמה, אשר-הבדלתי
לכם, לטמא.
כו והייתם לי קדושים, כי קדוש אני יהוה; ואבדיל אתכם מן-העמים, להיות לי.
כז ואיש או-אישה, כי-יהיה בהם אוב או יידעוני--מות יומתו; באבן ירגמו אותם, דמיהם בם.
Tidak ada komentar:
Posting Komentar