א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרון לאמור.
ב דברו אל-בני ישראל, ואמרתם אליהם: איש איש, כי יהיה זב מבשרו--זובו, טמא הוא.
ג וזאת תהיה טומאתו, בזובו: רר בשרו את-זובו, או-החתים בשרו מזובו--טומאתו, היא.
ד כל-המשכב, אשר ישכב עליו הזב--יטמא; וכל-הכלי אשר-יישב עליו, יטמא.
ה ואיש, אשר ייגע במשכבו--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.
ו והיושב, על-הכלי, אשר-יישב עליו, הזב--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.
ז והנוגע, בבשר הזב--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.
ח וכי-ירוק הזב, בטהור--וכיבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.
ט וכל-המרכב, אשר ירכב עליו הזב--יטמא.
י וכל-הנוגע, בכול אשר יהיה תחתיו--יטמא, עד-הערב; והנושא אותם--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.
יא וכול אשר ייגע-בו הזב, וידיו לא-שטף במים--וכיבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.
יב וכלי-חרש אשר-ייגע-בו הזב, יישבר; וכל-כלי-עץ--יישטף, במים.
יג וכי-יטהר הזב, מזובו--וספר לו שבעת ימים לטוהרתו, וכיבס בגדיו; ורחץ בשרו במים חיים, וטהר.
יד וביום השמיני, ייקח-לו שתי תורים, או שני, בני יונה; ובא לפני יהוה, אל-פתח אוהל מועד, ונתנם, אל-הכוהן.
טו ועשה אותם, הכוהן--אחד חטאת, והאחד עולה; וכיפר עליו הכוהן לפני יהוה, מזובו. {ס}
טז ואיש, כי-תצא ממנו שכבת-זרע--ורחץ במים את-כל-בשרו, וטמא עד-הערב.
יז וכל-בגד וכל-עור, אשר-יהיה עליו שכבת-זרע--וכובס במים, וטמא עד-הערב.
יח ואישה, אשר ישכב איש אותה שכבת-זרע--ורחצו במים, וטמאו עד-הערב. {פ}
יט ואישה כי-תהיה זבה, דם יהיה זובה בבשרה--שבעת ימים תהיה בנידתה, וכל-הנוגע בה יטמא עד-הערב.
כ וכול אשר תשכב עליו בנידתה, יטמא; וכול אשר-תשב עליו, יטמא.
כא וכל-הנוגע, במשכבה--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.
כב וכל-הנוגע--בכל-כלי, אשר-תשב עליו: יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.
כג ואם על-המשכב הוא, או על-הכלי אשר-היא יושבת-עליו--בנוגעו-בו: יטמא, עד-הערב.
כד ואם שכוב ישכב איש אותה, ותהי נידתה עליו--וטמא, שבעת ימים; וכל-המשכב אשר-ישכב עליו, יטמא. {ס}
כה ואישה כי-יזוב זוב דמה ימים רבים, בלא עת-נידתה, או כי-תזוב, על-נידתה: כל-ימי זוב טומאתה, כימי נידתה תהיה--טמאה היא.
כו כל-המשכב אשר-תשכב עליו, כל-ימי זובה--כמשכב נידתה, יהיה-לה; וכל-הכלי, אשר תשב עליו--טמא יהיה, כטומאת נידתה.
כז וכל-הנוגע בם, יטמא; וכיבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.
כח ואם-טהרה, מזובה--וספרה לה שבעת ימים, ואחר תטהר.
כט וביום השמיני, תיקח-לה שתי תורים, או שני, בני יונה; והביאה אותם אל-הכוהן, אל-פתח אוהל מועד.
ל ועשה הכוהן את-האחד חטאת, ואת-האחד עולה; וכיפר עליה הכוהן לפני יהוה, מזוב טומאתה.
לא והיזרתם את-בני-ישראל, מטומאתם; ולא ימותו בטומאתם, בטמאם את-משכני אשר בתוכם.
לב זאת תורת, הזב, ואשר תצא ממנו שכבת-זרע, לטומאה-בה.
לג והדווה, בנידתה, והזב את-זובו, לזכר ולנקבה; ולאיש, אשר ישכב עם-טמאה.
Tidak ada komentar:
Posting Komentar