א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרון לאמור.
ב אדם, כי-יהיה בעור-בשרו שאת או-ספחת או בהרת, והיה בעור-בשרו, לנגע צרעת--והובא אל-אהרון הכוהן, או אל-אחד מבניו הכוהנים.
ג וראה הכוהן את-הנגע בעור-הבשר ושיער בנגע הפך לבן, ומראה הנגע עמוק מעור בשרו--נגע צרעת, הוא; וראהו הכוהן, וטימא אותו.
ד ואם-בהרת לבנה היא בעור בשרו, ועמוק אין-מראהא מן-העור, ושערה, לא-הפך לבן--והסגיר הכוהן את-הנגע, שבעת ימים.
ה וראהו הכוהן, ביום השביעי, והנה הנגע עמד בעיניו, לא-פשה הנגע בעור--והסגירו הכוהן שבעת ימים, שנית.
ו וראה הכוהן אותו ביום השביעי, שנית, והנה כהה הנגע, ולא-פשה הנגע בעור--וטיהרו הכוהן מספחת היא, וכיבס בגדיו וטהר.
ז ואם-פשה תפשה המספחת בעור, אחרי היראותו אל-הכוהן לטוהרתו; ונראה שנית, אל-הכוהן.
ח וראה, הכוהן, והנה פשתה המספחת, בעור--וטימאו הכוהן, צרעת היא. {פ}
ט נגע צרעת, כי תהיה באדם; והובא, אל-הכוהן.
י וראה הכוהן, והנה שאת-לבנה בעור, והיא, הפכה שיער לבן; ומחית בשר חי, בשאת.
יא צרעת נושנת היא בעור בשרו, וטימאו הכוהן: לא יסגירנו, כי טמא הוא.
יב ואם-פרוח תפרח הצרעת, בעור, וכיסתה הצרעת את כל-עור הנגע, מראשו ועד-רגליו--לכל-מראה, עיני הכוהן.
יג וראה הכוהן, והנה כיסתה הצרעת את-כל-בשרו--וטיהר, את-הנגע: כולו הפך לבן, טהור הוא.
יד וביום היראות בו בשר חי, יטמא.
טו וראה הכוהן את-הבשר החי, וטימאו: הבשר החי טמא הוא, צרעת הוא.
טז או כי ישוב הבשר החי, ונהפך ללבן; ובא, אל-הכוהן.
יז וראהו, הכוהן, והנה נהפך הנגע, ללבן--וטיהר הכוהן את-הנגע, טהור הוא. {פ}
יח ובשר, כי-יהיה בו-בעורו שחין; ונרפא.
יט והיה במקום השחין, שאת לבנה, או בהרת, לבנה אדמדמת; ונראה, אל-הכוהן.
כ וראה הכוהן, והנה מראהא שפל מן-העור, ושיערה, הפך לבן--וטימאו הכוהן נגע-צרעת היא, בשחין פרחה.
כא ואם יראנה הכוהן, והנה אין-בה שיער לבן, ושפלה איננה מן-העור, והיא כהה--והסגירו הכוהן, שבעת ימים.
כב ואם-פשה תפשה, בעור--וטימא הכוהן אותו, נגע היא.
כג ואם-תחתיה תעמוד הבהרת, לא פשתה--צרבת השחין, היא; וטיהרו, הכוהן. {ס}
כד או בשר, כי-יהיה בעורו מכוות-אש; והייתה מחית המכווה, בהרת לבנה אדמדמת--או לבנה.
כה וראה אותה הכוהן והנה נהפך שיער לבן בבהרת, ומראהא עמוק מן-העור--צרעת היא, במכווה פרחה; וטימא אותו הכוהן, נגע צרעת היא.
כו ואם יראנה הכוהן, והנה אין-בבהרת שיער לבן, ושפלה איננה מן-העור, והיא כהה--והסגירו הכוהן, שבעת ימים.
כז וראהו הכוהן, ביום השביעי: אם-פשה תפשה, בעור--וטימא הכוהן אותו, נגע צרעת היא.
כח ואם-תחתיה תעמוד הבהרת לא-פשתה בעור, והיא כהה--שאת המכווה, היא; וטיהרו, הכוהן--כי-צרבת המכווה, היא. {פ}
כט ואיש או אישה, כי-יהיה בו נגע, בראש, או בזקן.
ל וראה הכוהן את-הנגע, והנה מראהו עמוק מן-העור, ובו שיער צהוב, דק--וטימא אותו הכוהן נתק הוא, צרעת הראש או הזקן הוא.
לא וכי-יראה הכוהן את-נגע הנתק, והנה אין-מראהו עמוק מן-העור, ושיער שחור, אין בו--והסגיר הכוהן את-נגע הנתק, שבעת ימים.
לב וראה הכוהן את-הנגע, ביום השביעי, והנה לא-פשה הנתק, ולא-היה בו שיער צהוב; ומראה הנתק, אין עמוק מן-העור.
לג והת
גלח--ואת-הנתק, לא יגלח; והסגיר הכוהן את-הנתק שבעת ימים, שנית.
לד וראה הכוהן את-הנתק ביום השביעי, והנה לא-פשה הנתק בעור, ומראהו, איננו עמוק מן-העור--וטיהר אותו הכוהן, וכיבס בגדיו וטהר.
לה ואם-פשה יפשה הנתק, בעור, אחרי, טוהרתו.
לו וראהו, הכוהן, והנה פשה הנתק, בעור--לא-יבקר הכוהן לשיער הצהוב, טמא הוא.
לז ואם-בעיניו עמד הנתק ושיער שחור צמח-בו, נרפא הנתק--טהור הוא; וטיהרו, הכוהן. {ס}
לח ואיש, או-אישה, כי-יהיה בעור-בשרם, בהרות--בהרות, לבנות.
לט וראה הכוהן, והנה בעור-בשרם בהרות--כהות לבנות: בוהק הוא פרח בעור, טהור הוא. {ס}
מ ואיש, כי יימרט ראשו--קירח הוא, טהור הוא.
מא ואם מפאת פניו, יימרט ראשו--גיבח הוא, טהור הוא.
מב וכי-יהיה בקרחת או בגבחת, נגע לבן אדמדם--צרעת פורחת היא, בקרחתו או בגבחתו.
מג וראה אותו הכוהן, והנה שאת-הנגע לבנה אדמדמת, בקרחתו, או בגבחתו--כמראה צרעת, עור בשר.
מד איש-צרוע הוא, טמא הוא; טמא יטמאנו הכוהן, בראשו נגעו.
מה והצרוע אשר-בו הנגע, בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, ועל-שפם, יעטה; וטמא טמא, יקרא.
מו כל-ימי אשר הנגע בו, יטמא--טמא הוא: בדד יישב, מחוץ למחנה מושבו. {ס}
מז והבגד, כי-יהיה בו נגע צרעת: בבגד צמר, או בבגד פשתים.
מח או בשתי או בערב, לפשתים ולצמר; או בעור, או בכל-מלאכת עור.
מט והיה הנגע ירקרק או אדמדם, בבגד או בעור או-בשתי או-בערב או בכל-כלי-עור--נגע צרעת, הוא; והוראה, את-הכוהן.
נ וראה הכוהן, את-הנגע; והסגיר את-הנגע, שבעת ימים.
נא וראה את-הנגע ביום השביעי, כי-פשה הנגע בבגד או-בשתי או-בערב או בעור, לכול אשר-ייעשה העור, למלאכה--צרעת ממארת הנגע, טמא הוא.
נב ושרף את-הבגד או את-השתי או את-הערב, בצמר או בפשתים, או את-כל-כלי העור, אשר-יהיה בו הנגע: כי-צרעת ממארת היא, באש תישרף.
נג ואם, יראה הכוהן, והנה לא-פשה הנגע, בבגד או בשתי או בערב; או, בכל-כלי-עור.
נד וציווה, הכוהן, וכיבסו, את אשר-בו הנגע; והסגירו שבעת-ימים, שנית.
נה וראה הכוהן אחרי הוכבס את-הנגע, והנה לא-הפך הנגע את-עינו והנגע לא-פשה--טמא הוא, באש תשרפנו: פחתת היא, בקרחתו או בגבחתו.
נו ואם, ראה הכוהן, והנה כהה הנגע, אחרי הוכבס אותו--וקרע אותו, מן-הבגד או מן-העור, או מן-השתי, או מן-הערב.
נז ואם-תיראה עוד בבגד או-בשתי או-בערב, או בכל-כלי-עור--פורחת, היא: באש תשרפנו, את אשר-בו הנגע.
נח והבגד או-השתי או-הערב או-כל-כלי העור, אשר תכבס, וסר מהם, הנגע--וכובס שנית, וטהר.
נט זאת תורת נגע-צרעת בגד הצמר או הפשתים, או השתי או הערב, או, כל-כלי-עור--לטהרו, או לטמאו.
Tidak ada komentar:
Posting Komentar