א וידבר יהוה, אל-משה לאמור.
ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם, איש, כי יפליא נדר--בערכך נפשות, ליהוה.
ג והיה ערכך, הזכר, מבן עשרים שנה, ועד בן-שישים שנה: והיה ערכך, חמישים שקל כסף--בשקל הקודש.
ד ואם-נקבה, היא--והיה ערכך, שלושים שקל.
ה ואם מבן-חמש שנים, ועד בן-עשרים שנה--והיה ערכך הזכר, עשרים שקלים; ולנקבה, עשרת שקלים.
ו ואם מבן-חודש, ועד בן-חמש שנים--והיה ערכך הזכר, חמישה שקלים כסף; ולנקבה ערכך, שלושת שקלים כסף.
ז ואם מבן-שישים שנה ומעלה, אם-זכר--והיה ערכך, חמישה עשר שקל; ולנקבה, עשרה שקלים.
ח ואם-מך הוא, מערכך--והעמידו לפני הכוהן, והעריך אותו הכוהן: על-פי, אשר תשיג יד הנודר--יעריכנו, הכוהן. {ס}
ט ואם-בהמה--אשר יקריבו ממנה קרבן, ליהוה: כול אשר ייתן ממנו ליהוה, יהיה-קודש.
י לא יחליפנו, ולא-ימיר אותו טוב ברע--או-רע בטוב; ואם-המר ימיר בהמה בבהמה, והיה-הוא ותמורתו יהיה-קודש.
יא ואם, כל-בהמה טמאה, אשר לא-יקריבו ממנה קרבן, ליהוה--והעמיד את-הבהמה, לפני הכוהן.
יב והעריך הכוהן אותה, בין טוב ובין רע: כערכך הכוהן, כן יהיה.
יג ואם-גאול, יגאלנה--ויסף חמישיתו, על-ערכך.
יד ואיש, כי-יקדיש את-ביתו קודש ליהוה--והעריכו הכוהן, בין טוב ובין רע: כאשר יעריך אותו הכוהן, כן יקום.
טו ואם-המקדיש--יגאל, את-ביתו: ויסף חמישית כסף-ערכך, עליו--והיה לו.
טז ואם משדה אחוזתו, יקדיש איש ליהוה--והיה ערכך, לפי זרעו: זרע חומר שעורים, בחמישים שקל כסף.
יז אם-משנת היובל, יקדיש שדהו--כערכך, יקום.
יח ואם-אחר היובל, יקדיש שדהו--וחישב-לו הכוהן את-הכסף על-פי השנים הנותרות, עד שנת היובל; ונגרע, מערכך.
יט ואם-גאול יגאל את-השדה, המקדיש אותו: ויסף חמישית כסף-ערכך, עליו--וקם לו.
כ ואם-לא יגאל את-השדה, ואם-מכר את-השדה לאיש אחר--לא ייגאל, עוד.
כא והיה השדה בצאתו ביובל, קודש ליהוה--כשדה החרם: לכוהן, תהיה אחוזתו.
כב ואם, את-שדה מקנתו, אשר, לא משדה אחוזתו--יקדיש, ליהוה.
כג וחישב-לו הכוהן, את מכסת הערכך, עד, שנת היובל; ונתן את-הערכך ביום ההוא, קודש ליהוה.
כד בשנת היובל ישוב השדה, לאשר קנהו מאיתו--לאשר-לו, אחוזת הארץ.
כה וכל-ערכך--יהיה, בשקל הקודש: עשרים גרה, יהיה השקל.
כו אך-בכור אשר-יבוכר ליהוה, בבהמה--לא-יקדיש איש, אותו: אם-שור אם-שה, ליהוה הוא.
כז ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך, ויסף חמישיתו עליו; ואם-לא ייגאל, ונמכר בערכך.
כח אך-כל-חרם אשר יחרים איש ליהוה מכל-אשר-לו, מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו--לא יימכר, ולא ייגאל: כל-חרם, קודש-קודשים הוא ליהוה.
כט כל-חרם, אשר יוחרם מן-האדם--לא ייפדה: מות, יומת.
ל וכל-מעשר הארץ מזרע הארץ, מפרי העץ--ליהוה, הוא: קודש, ליהוה.
לא ואם-גאול יגאל איש, ממעשרו--חמישיתו, יוסף עליו.
לב וכל-מעשר בקר וצאן, כול אשר-יעבור תחת השבט--העשירי, יהיה-קודש ליהוה.
לג לא יבקר בין-טוב לרע, ולא ימירנו; ואם-המר ימירנו, והיה-הוא ותמורתו יהיה-קודש לא ייגאל.
לד אלה המצוות, אשר ציווה יהוה את-משה--אל-בני ישראל: בהר, סיניי.
Tidak ada komentar:
Posting Komentar