א וידבר יהוה אל-משה ואל-אהרון, לאמור אליהם.
ב דברו אל-בני ישראל, לאמור: זאת החיה אשר תאכלו, מכל-הבהמה אשר על-הארץ.
ג כול מפרסת פרסה, ושוסעת שסע פרסות, מעלת גרה, בבהמה--אותה, תאכלו.
ד אך את-זה, לא תאכלו, ממעלי הגרה, וממפריסי הפרסה: את-הגמל כי-מעלה גרה הוא, ופרסה איננו מפריס--טמא הוא, לכם.
ה ואת-השפן, כי-מעלה גרה הוא, ופרסה, לא יפריס; טמא הוא, לכם.
ו ואת-הארנבת, כי-מעלת גרה היא, ופרסה, לא הפריסה; טמאה היא, לכם.
ז ואת-החזיר כי-מפריס פרסה הוא, ושוסע שסע פרסה, והוא, גרה לא-ייגר; טמא הוא, לכם.
ח מבשרם לא תאכלו, ובנבלתם לא תיגעו; טמאים הם, לכם.
ט את-זה, תאכלו, מכול, אשר במים: כול אשר-לו סנפיר וקשקשת במים, בימים ובנחלים--אותם תאכלו.
י וכול אשר אין-לו סנפיר וקשקשת, בימים ובנחלים, מכול שרץ המים, ומכול נפש החיה אשר במים--שקץ הם, לכם.
יא ושקץ, יהיו לכם; מבשרם לא תאכלו, ואת-נבלתם תשקצו.
יב כול אשר אין-לו סנפיר וקשקשת, במים--שקץ הוא, לכם.
יג ואת-אלה תשקצו מן-העוף, לא ייאכלו שקץ הם: את-הנשר, ואת-הפרס, ואת, העוזנייה.
יד ואת-הדאה--ואת-האיה, למינה.
טו את כל-עורב, למינו.
טז ואת בת היענה, ואת-התחמס ואת-השחף; ואת-הנץ, למינהו.
יז ואת-הכוס ואת-השלך, ואת-הינשוף.
יח ואת-התנשמת ואת-הקאת, ואת-הרחם.
יט ואת, החסידה, האנפה, למינה; ואת-הדוכיפת, ואת-העטלף.
כ כול שרץ העוף, ההולך על-ארבע--שקץ הוא, לכם.
כא אך את-זה, תאכלו, מכול שרץ העוף, ההולך על-ארבע: אשר-לו כרעיים ממעל לרגליו, לנתר בהן על-הארץ.
כב את-אלה מהם, תאכלו--את-הארבה למינו, ואת-הסולעם למינהו; ואת-החרגול למינהו, ואת-החגב למינהו.
כג וכול שרץ העוף, אשר-לו ארבע רגליים--שקץ הוא, לכם.
כד ולאלה, תיטמאו; כל-הנוגע בנבלתם, יטמא עד-הערב.
כה וכל-הנושא, מנבלתם--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב.
כו לכל-הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ושסע איננה שוסעת, וגרה איננה מעלה--טמאים הם, לכם; כל-הנוגע בהם, יטמא.
כז וכול הולך על-כפיו, בכל-החיה ההולכת על-ארבע--טמאים הם, לכם; כל-הנוגע בנבלתם, יטמא עד-הערב.
כח והנושא, את-נבלתם--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב; טמאים המה, לכם. {ס}
כט וזה לכם הטמא, בשרץ השורץ על-הארץ: החולד והעכבר, והצב למינהו.
ל והאנקה והכוח, והלטאה; והחומט, והתנשמת.
לא אלה הטמאים לכם, בכל-השרץ; כל-הנוגע בהם במותם, יטמא עד-הערב.
לב וכול אשר-ייפול-עליו מהם במותם יטמא, מכל-כלי-עץ או בגד או-עור או שק, כל-כלי, אשר-ייעשה מלאכה בהם; במים יובא וטמא עד-הערב, וטהר.
לג וכל-כלי-חרש--אשר-ייפול מהם, אל-תוכו: כול אשר בתוכו יטמא, ואותו תשבורו.
לד מכל-האוכל אשר ייאכל, אשר יבוא עליו מים--יטמא; וכל-משקה אשר יישתה, בכל-כלי יטמא.
לה וכול אשר-ייפול מנבלתם עליו, יטמא--תנור וכיריים יותץ, טמאים הם; וטמאים, יהיו לכם.
לו אך מעיין ובור מקוה-מים, יהיה טהור; ונוגע בנבלתם, יטמא.
לז וכי ייפול מנבלתם, על-כל-זרע זירוע אשר ייזרע--טהור, הוא.
לח וכי יותן-מים על-זרע, ונפל מנבלתם עליו--טמא הוא, לכם. {ס}
לט וכי ימות מן-הבהמה, אשר-היא לכם לאוכלה--הנוגע בנבלתה, יטמא עד-הערב.
מ והאוכל, מנבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב; והנושא, את-נבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב.
מא וכל-השרץ, השורץ על-הארץ--שקץ הוא, לא ייאכל.
מב כול הולך על-גח
ון וכול הולך על-ארבע, עד כל-מרבה רגליים, לכל-השרץ, השורץ על-הארץ--לא תאכלום, כי-שקץ הם.
מג אל-תשקצו, את-נפשותיכם, בכל-השרץ, השורץ; ולא תיטמאו בהם, ונטמאתם בם.
מד כי אני יהוה, אלוהיכם, והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני; ולא תטמאו את-נפשותיכם, בכל-השרץ הרומש על-הארץ.
מה כי אני יהוה, המעלה אתכם מארץ מצריים, להיות לכם, לאלוהים; והייתם קדושים, כי קדוש אני.
מו זאת תורת הבהמה, והעוף, וכול נפש החיה, הרומשת במים; ולכל-נפש, השורצת על-הארץ.
מז להבדיל, בין הטמא ובין הטהור; ובין החיה, הנאכלת, ובין החיה, אשר לא תיאכל.
Tidak ada komentar:
Posting Komentar