Chapter 1
Chapter 2 Chapter 3 Chapter 4 Chapter 5 Chapter 6 Chapter 7 Chapter 8 Chapter 9 Chapter 10 Chapter 11 Chapter 12 Chapter 13 Chapter 14 Chapter 15 Chapter 16 Chapter 17 Chapter 18 Chapter 19 Chapter 20 Chapter 21 Chapter 22 Chapter 23 Chapter 24 Chapter 25 Chapter 26 Chapter 27 Chapter 28 Chapter 29 Chapter 30 Chapter 31 Chapter 32 Chapter 33 Chapter 34 Chapter 35 Chapter 36 |
א ויהי העם כמתאוננים, רע באוזני יהוה; וישמע יהוה, וייחר אפו, ותבער-בם אש יהוה, ותאכל בקצה המחנה.
ב ויצעק העם, אל-משה; ויתפלל משה אל-יהוה, ותשקע האש.
ג ויקרא שם-המקום ההוא, תבערה: כי-בערה בם, אש יהוה.
ד והאספסוף אשר בקרבו, התאוו תאווה; וישובו ויבכו, גם בני ישראל, ויאמרו, מי יאכילנו בשר.
ה זכרנו, את-הדגה, אשר-נאכל במצריים, חינם; את הקישואים, ואת האבטיחים, ואת-החציר ואת-הבצלים, ואת-השומים.
ו ועתה נפשנו יבשה, אין כול--בלתי, אל-המן עינינו.
ז והמן, כזרע-גד הוא; ועינו, כעין הבדולח.
ח שטו העם ולקטו וטחנו בריחיים, או דכו במדוכה, ובישלו בפרור, ועשו אותו עוגות; והיה טעמו, כטעם לשד השמן.
ט וברדת הטל על-המחנה, לילה, יירד המן, עליו.
י וישמע משה את-העם, בוכה למשפחותיו--איש, לפתח אוהלו; וייחר-אף יהוה מאוד, ובעיני משה רע.
יא ויאמר משה אל-יהוה, למה הרעות לעבדך, ולמה לא-מצאתי חן, בעיניך: לשום, את-משא כל-העם הזה--עליי.
יב האנוכי הריתי, את כל-העם הזה--אם-אנוכי, ילדתיהו: כי-תאמר אליי
שאהו בחיקך, כאשר יישא האומן את-היונק, על האדמה, אשר נשבעת לאבותיו.
יג מאיין לי בשר, לתת לכל-העם הזה: כי-יבכו עליי לאמור, תנה-לנו בשר ונאכלה.
יד לא-אוכל אנוכי לבדי, לשאת את-כל-העם הזה: כי כבד, ממני.
טו ואם-ככה את-עושה לי, הורגני נא הרוג--אם-מצאתי חן, בעיניך; ואל-אראה, ברעתי. {פ}
טז ויאמר יהוה אל-משה, אספה-לי שבעים איש מזקני ישראל, אשר ידעת, כי-הם זקני העם ושוטריו; ולקחת אותם אל-אוהל מועד, והתייצבו שם עימך. יז וירדתי, ודיברתי עימך שם, ואצלתי מן-הרוח אשר עליך, ושמתי עליהם; ונשאו איתך במשא העם, ולא-תישא אתה לבדך. יח ואל-העם תאמר התקדשו למחר, ואכלתם בשר--כי בכיתם באוזני יהוה לאמור מי יאכילנו בשר, כי-טוב לנו במצריים; ונתן יהוה לכם בשר, ואכלתם. יט לא יום אחד תאכלון, ולא יומיים; ולא חמישה ימים, ולא עשרה ימים, ולא, עשרים יום. כ עד חודש ימים, עד אשר-ייצא מאפכם, והיה לכם, לזרה: יען, כי-מאסתם את-יהוה אשר בקרבכם, ותבכו לפניו לאמור, למה זה יצאנו ממצריים. כא ויאמר, משה, שש-מאות אלף רגלי, העם אשר אנוכי בקרבו; ואתה אמרת, בשר אתן להם, ואכלו, חודש ימים. כב הצאן ובקר יישחט להם, ומצא להם; אם את-כל-דגי הים ייאסף להם, ומצא להם. {פ} כג ויאמר יהוה אל-משה, היד יהוה תקצר; עתה תראה היקרך דברי, אם-לא. כד וייצא משה--וידבר אל-העם, את דברי יהוה; ויאסוף שבעים איש, מזקני העם, ויעמד אותם, סביבות האוהל. כה ויירד יהוה בענן, וידבר אליו, ויאצל מן-הרוח אשר עליו, וייתן על-שבעים איש הזקנים; ויהי, כנוח עליהם הרוח, ויתנבאו, ולא יספו. כו ויישארו שני-אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח, והמה בכתובים, ולא יצאו, האוהלה; ויתנבאו, במחנה. כז וירץ הנער, ויגד למשה ויאמר: אלדד ומידד, מתנבאים במחנה. כח ויען יהושוע בן-נון, משרת משה מבחוריו--ויאמר: אדוני משה, כלאם. כט ויאמר לו משה, המקנא אתה לי; ומי ייתן כל-עם יהוה, נביאים--כי-ייתן יהוה את-רוחו, עליהם. ל וייאסף משה, אל-המחנה--הוא, וזקני ישראל. לא ורוח נסע מאת יהוה, ויגז שלווים מן-הים, וייטוש על-המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה, סביבות המחנה--וכאמתיים, על-פני הארץ. לב ויקם העם כל-היום ההוא וכל-הלילה וכול יום המוחרת, ויאספו את-השליו--הממעיט, אסף עשרה חומרים; וישטחו להם שטוח, סביבות המחנה. לג הבשר, עודנו בין שיניהם--טרם, ייכרת; ואף יהוה, חרה בעם, ויך יהוה בעם, מכה רבה מאוד. לד ויקרא את-שם-המקום ההוא, קברות התאווה: כי-שם, קברו, את-העם, המתאווים. לה מקברות התאווה נסעו העם, חצרות; ויהיו, בחצרות |
Sabtu, 21 Maret 2015
Hebrew Bible / Numbers / Chapter 11
Langganan:
Posting Komentar (Atom)
Tidak ada komentar:
Posting Komentar