א וימעלו בני-ישראל מעל, בחרם; וייקח עכן בן-כרמי בן-זבדי בן-זרח למטה יהודה, מן-החרם, וייחר-אף יהוה, בבני ישראל. {ס}
ב וישלח יהושוע אנשים מיריחו, העיי אשר עם-בית אוון מקדם
לבית-אל, ויאמר אליהם לאמור, עלו ורגלו את-הארץ; ויעלו, האנשים, וירגלו,
את-העיי.
ג וישובו אל-יהושוע, ויאמרו אליו אל-יעל כל-העם--כאלפיים איש או
כשלושת אלפים איש, יעלו ויכו את-העיי; אל-תייגע-שמה, את-כל-העם, כי מעט,
המה.
ד ויעלו מן-העם שמה, כשלושת אלפים איש; וינוסו, לפני אנשי העיי.
ה ויכו מהם אנשי העיי, כשלושים ושישה איש, וירדפום לפני השער עד-השברים, ויכום במורד; ויימס לבב-העם, ויהי למים.
ו ויקרע יהושוע שמלותיו, וייפול על-פניו ארצה לפני ארון יהוה עד-הערב--הוא, וזקני ישראל; ויעלו עפר, על-ראשם.
ז ויאמר יהושוע אהה אדוניי יהוה, למה העברת העביר את-העם הזה
את-הירדן, לתת אותנו ביד האמורי, להאבידנו; ולו הואלנו ונשב, בעבר הירדן.
ח בי, אדוניי: מה אומר--אחרי אשר הפך ישראל עורף, לפני אויביו.
ט וישמעו הכנעני, וכול יושבי הארץ, ונסבו עלינו, והכריתו את-שמנו מן-הארץ; ומה-תעשה, לשמך הגדול.
י ויאמר יהוה אל-יהושוע, קום לך; למה זה, אתה נופל על-פניך.
יא חטא, ישראל, וגם עברו את-בריתי, אשר ציוויתי אותם; וגם לקחו, מן-החרם, וגם גנבו וגם כיחשו, וגם שמו בכליהם.
יב ולא יוכלו בני ישראל, לקום לפני אויביהם--עורף יפנו לפני אויביהם, כי היו לחרם; לא אוסיף להיות עימכם, אם-לא תשמידו החרם מקרבכם.
יג קום, קדש את-העם, ואמרת, התקדשו למחר: כי כה אמר יהוה אלוהי
ישראל, חרם בקרבך ישראל--לא תוכל לקום לפני אויביך, עד-הסירכם החרם
מקרבכם.
יד ונקרבתם בבוקר, לשבטיכם; והיה השבט אשר-ילכדנו יהוה יקרב
למשפחות, והמשפחה אשר-ילכדנה יהוה תקרב לבתים, והבית אשר ילכדנו יהוה, יקרב
לגברים.
טו והיה, הנלכד בחרם--יישרף באש, אותו ואת-כל-אשר-לו: כי עבר את-ברית יהוה, וכי-עשה נבלה בישראל.
טז וישכם יהושוע בבוקר, ויקרב את-ישראל לשבטיו; ויילכד, שבט יהודה.
יז ויקרב, את-משפחת יהודה, וילכוד, את משפחת הזרחי; ויקרב את-משפחת הזרחי, לגברים, ויילכד, זבדי.
יח ויקרב את-ביתו, לגברים; ויילכד, עכן בן-כרמי בן-זבדי בן-זרח--למטה יהודה.
יט ויאמר יהושוע אל-עכן, בני שים-נא כבוד ליהוה אלוהי ישראל--ותן-לו תודה; והגד-נא לי מה עשית, אל-תכחד ממני.
כ ויען עכן את-יהושוע, ויאמר: אומנה, אנוכי חטאתי ליהוה אלוהי ישראל, וכזאת וכזאת, עשיתי.
כא וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתיים שקלים כסף, ולשון זהב אחד
חמישים שקלים משקלו, ואחמדם, ואקחם; והנם טמונים בארץ בתוך האוהלי, והכסף
תחתיה.
כב וישלח יהושוע מלאכים, וירוצו האוהלה; והנה טמונה באוהלו, והכסף תחתיה.
כג וייקחום, מתוך האוהל, ויביאום אל-יהושוע, ואל כל-בני ישראל; ויציקום, לפני יהוה.
כד וייקח יהושוע את-עכן בן-זרח ואת-הכסף ואת-האדרת ואת-לשון הזהב
ואת-בניו ואת-בנותיו ואת-שורו ואת-חמורו ואת-צאנו ואת-אוהלו,
ואת-כל-אשר-לו, וכל-ישראל, עימו; ויעלו אותם, עמק עכור.
כה ויאמר יהושוע מה עכרתנו, יעכורך יהוה ביום הזה; וירגמו אותו כל-ישראל, אבן, וישרפו אותם באש, ויסקלו אותם באבנים.
כו ויקימו עליו גל-אבנים גדול, עד היום הזה, וישב יהוה, מחרון אפו; על-כן קרא שם המקום ההוא, עמק עכור, עד, היום הזה.
Tidak ada komentar:
Posting Komentar