א ויהי כשמוע כל-מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה, וכל-מלכי
הכנעני אשר על-הים, את אשר-הוביש יהוה את-מי הירדן מפני בני-ישראל,
עד-עוברם; ויימס לבבם, ולא-היה בם עוד רוח, מפני, בני-ישראל. {פ}
ב בעת ההיא, אמר יהוה אל-יהושוע, עשה לך, חרבות צורים; ושוב מול את-בני-ישראל, שנית.
ג ויעש-לו יהושוע, חרבות צורים; וימל את-בני ישראל, אל-גבעת הערלות.
ד וזה הדבר, אשר-מל יהושוע: כל-העם היוצא ממצריים הזכרים כול אנשי המלחמה, מתו במדבר בדרך, בצאתם, ממצריים.
ה כי-מולים היו, כל-העם היוצאים; וכל-העם היילודים במדבר בדרך, בצאתם ממצריים--לא-מלו.
ו כי ארבעים שנה, הלכו בני-ישראל במדבר, עד-תום כל-הגוי אנשי המלחמה
היוצאים ממצריים, אשר לא-שמעו בקול יהוה: אשר נשבע יהוה, להם, לבלתי
הראותם את-הארץ אשר נשבע יהוה לאבותם לתת לנו, ארץ זבת חלב ודבש.
ז ואת-בניהם הקים תחתם, אותם מל יהושוע: כי-ערלים היו, כי לא-מלו אותם בדרך.
ח ויהי כאשר-תמו כל-הגוי, להימול; ויישבו תחתם במחנה, עד חיותם. {פ}
ט ויאמר יהוה, אל-יהושוע, היום גלותי את-חרפת מצריים, מעליכם; ויקרא שם המקום ההוא, גלגל, עד, היום הזה.
י ויחנו בני-ישראל, בגלגל; ויעשו את-הפסח בארבעה עשר יום לחודש, בערב--בערבות יריחו.
יא ויאכלו מעבור הארץ, ממוחרת הפסח--מצות וקלוי: בעצם, היום הזה.
יב וישבות המן ממוחרת, באוכלם מעבור הארץ, ולא-היה עוד לבני ישראל, מן; ויאכלו, מתבואת ארץ כנען, בשנה, ההיא. {ס}
יג ויהי, בהיות יהושוע ביריחו, ויישא עיניו וירא, והנה-איש עומד
לנגדו וחרבו שלופה בידו; וילך יהושוע אליו ויאמר לו, הלנו אתה אם-לצרינו.
יד ויאמר לא, כי אני שר-צבא-יהוה--עתה באתי; וייפול יהושוע אל-פניו ארצה, וישתחו, ויאמר לו, מה אדוני מדבר אל-עבדו.
טו ויאמר שר-צבא יהוה אל-יהושוע, של-נעלך מעל רגלך, כי המקום אשר אתה עומד עליו, קודש הוא; ויעש יהושוע, כן.
Tidak ada komentar:
Posting Komentar