א ואלה אשר-נחלו בני-ישראל, בארץ כנען--אשר ניחלו אותם, אלעזר הכוהן ויהושוע בן-נון, וראשי אבות המטות, לבני ישראל.
ב בגורל, נחלתם, כאשר ציווה יהוה ביד-משה, לתשעת המטות וחצי המטה.
ג כי-נתן משה נחלת שני המטות, וחצי המטה, מעבר, לירדן; וללויים--לא-נתן נחלה, בתוכם.
ד כי-היו בני-יוסף שני מטות, מנשה ואפריים; ולא-נתנו חלק ללויים בארץ, כי אם-ערים לשבת, ומגרשיהם, למקניהם ולקניינם.
ה כאשר ציווה יהוה את-משה, כן עשו בני ישראל; ויחלקו, את-הארץ. {פ}
ו וייגשו בני-יהודה אל-יהושוע, בגלגל, ויאמר אליו, כלב בן-יפונה
הקניזי: אתה ידעת את-הדבר אשר-דיבר יהוה אל-משה איש-האלוהים, על אודותיי
ועל אודותיך--בקדש ברנע.
ז בן-ארבעים שנה אנוכי, בשלוח משה עבד-יהוה אותי מקדש ברנע--לרגל את-הארץ; ואשב אותו דבר, כאשר עם-לבבי.
ח ואחיי אשר עלו עימי, המסיו את-לב העם; ואנוכי מילאתי, אחרי יהוה אלוהיי.
ט ויישבע משה, ביום ההוא לאמור, אם-לא הארץ אשר דרכה רגלך בה, לך תהיה לנחלה ולבניך עד-עולם: כי מילאת, אחרי יהוה אלוהיי.
י ועתה, הנה החיה יהוה אותי כאשר דיבר, זה ארבעים וחמש שנה מאז דיבר
יהוה את-הדבר הזה אל-משה, אשר-הלך ישראל במדבר; ועתה הנה אנוכי היום,
בן-חמש ושמונים שנה.
יא עודני היום חזק, כאשר ביום שלוח אותי משה--ככוחי אז, וככוחי עתה: למלחמה, ולצאת ולבוא.
יב ועתה, תנה-לי את-ההר הזה, אשר-דיבר יהוה, ביום ההוא: כי
אתה-שמעת ביום ההוא כי-ענקים שם, וערים גדולות בצורות--אוליי יהוה אותי
והורשתים, כאשר דיבר יהוה.
יג ויברכהו, יהושוע; וייתן את-חברון לכלב בן-יפונה, לנחלה.
יד על-כן הייתה-חברון לכלב בן-יפונה הקניזי, לנחלה, עד, היום הזה--יען, אשר מילא, אחרי, יהוה אלוהי ישראל.
טו ושם חברון לפנים קרית ארבע, האדם הגדול בענקים הוא; והארץ שקטה, ממלחמה.
Tidak ada komentar:
Posting Komentar