Hebrew Bible / Exodus / Chapter 3

Chapter 1 Chapter 2 Chapter 3 Chapter 4 Chapter 5 Chapter 6 Chapter 7 Chapter 8 Chapter 9 Chapter 10 Chapter 11 Chapter 12 Chapter 13 Chapter 14 Chapter 15 Chapter 16 Chapter 17 Chapter 18 Chapter 19 Chapter 20 Chapter 21 Chapter 22 Chapter 23 Chapter 24 Chapter 25 Chapter 26 Chapter 27 Chapter 28 Chapter 29 Chapter 30 Chapter 31 Chapter 32 Chapter 33 Chapter 34 Chapter 35 Chapter 36 Chapter 37 Chapter 38 Chapter 39 Chapter 40

א ומשה, היה רועה את-צאן יתרו חותנו--כוהן מדיין; וינהג את-הצאן אחר המדבר, ויבוא אל-הר האלוהים חורבה .  ב ויירא מלאך יהוה אליו, בלבת-אש--מתוך הסנה; וירא, והנה הסנה בוער באש, והסנה, איננו אוכל .  ג ויאמר משה--אסורה-נא ואראה, את-המראה הגדול הזה:  מדוע, לא-יבער הסנה .  ד וירא יהוה, כי סר לראות; ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה, ויאמר משה משה--ויאמר הנני .  ה ויאמר, אל-תקרב הלום; של-נעליך, מעל רגליך--כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת-קודש הוא .  ו ויאמר, אנוכי אלוהי אביך, אלוהי אברהם אלוהי יצחק, ואלוהי יעקוב; ויסתר משה, פניו, כי ירא, מהביט אל-האלוהים .  ז ויאמר יהוה, ראה ראיתי את-עוני עמי אשר במצריים; ואת-צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, כי ידעתי את-מכאוביו .  ח וארד להצילו מיד מצריים, ולהעלותו מן-הארץ ההיא, אל-ארץ טובה ורחבה, אל-ארץ זבת חלב ודבש--אל-מקום הכנעני, והחיתי, והאמורי והפריזי, והחיווי והיבוסי .  ט ועתה, הנה צעקת בני-ישראל באה אליי; וגם-ראיתי, את-הלחץ, אשר מצריים, לוחצים אותם .  י ועתה לכה, ואשלחך אל-פרעה; והוצא את-עמי בני-ישראל, ממצריים .  יא ויאמר משה, אל-האלוהים, מי אנוכי, כי אלך אל-פרעה; וכי אוציא את-בני ישראל, ממצריים .  יב ויאמר, כי-אהיה עימך, וזה-לך האות, כי אנוכי שלחתיך:  בהוציאך את-העם, ממצריים, תעבדון את-האלוהים, על ההר הזה .  יג ויאמר משה אל-האלוהים, הנה אנוכי בא אל-בני ישראל, ואמרתי להם, אלוהי אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו-לי מה-שמו, מה אומר אליהם .  יד ויאמר אלוהים אל-משה, אהיה אשר אהיה; ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אהיה, שלחני אליכם .  טו ויאמר עוד אלוהים אל-משה, כה-תאמר אל-בני ישראל, יהוה אלוהי אבותיכם אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקוב, שלחני אליכם; זה-שמי לעולם, וזה זכרי לדור דור .  טז לך ואספת את-זקני ישראל, ואמרת אליהם יהוה אלוהי אבותיכם נראה אליי, אלוהי אברהם יצחק ויעקוב, לאמור:  פקוד פקדתי אתכם, ואת-העשוי לכם במצריים .  יז ואומר, אעלה אתכם מעוני מצריים, אל-ארץ הכנעני והחיתי, והאמורי והפריזי והחיווי והיבוסי--אל-ארץ זבת חלב, ודבש .  יח ושמעו, לקולך; ובאת אתה וזקני ישראל אל-מלך מצריים, ואמרתם אליו יהוה אלוהי העבריים נקרה עלינו, ועתה נלכה-נא דרך שלושת ימים במדבר, ונזבחה ליהוה אלוהינו .  יט ואני ידעתי--כי לא-ייתן אתכם מלך מצריים, להלוך:  ולא, ביד חזקה .  כ ושלחתי את-ידי, והכיתי את-מצריים, בכול נפלאותיי, אשר אעשה בקרבו; ואחרי-כן, ישלח אתכם .  כא ונתתי את-חן העם-הזה, בעיני מצריים; והיה כי תלכון, לא תלכו ריקם .  כב ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה, כלי-כסף וכלי זהב ושמלות; ושמתם, על-בניכם ועל-בנותיכם, וניצלתם, את-מצריים .