Chapter 1
Chapter 2 Chapter 3 Chapter 4 Chapter 5 Chapter 6 Chapter 7 Chapter 8 Chapter 9 Chapter 10 Chapter 11 Chapter 12 Chapter 13 Chapter 14 Chapter 15 Chapter 16 Chapter 17 Chapter 18 Chapter 19 Chapter 20 Chapter 21 Chapter 22 Chapter 23 Chapter 24 Chapter 25 Chapter 26 Chapter 27 Chapter 28 Chapter 29 Chapter 30 Chapter 31 Chapter 32 Chapter 33 Chapter 34 Chapter 35 Chapter 36 Chapter 37 Chapter 38 Chapter 39 Chapter 40 |
א ואלה, המשפטים, אשר תשים, לפניהם.
ב כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד; ובשביעית--ייצא לחופשי, חינם.
ג אם-בגפו יבוא, בגפו ייצא; אם-בעל אישה הוא, ויצאה אשתו עימו.
ד אם-אדוניו ייתן-לו אישה, וילדה-לו בנים או בנות--האישה וילדיה, תהיה לאדוניה, והוא, ייצא בגפו.
ה ואם-אמור יאמר, העבד, אהבתי את-אדוני, את-אשתי ואת-בניי; לא אצא, חופשי.
ו והגישו אדוניו, אל-האלוהים, והגישו אל-הדלת, או אל-המזוזה; ורצע אדוניו את-אוזנו במרצע, ועבדו לעולם. {ס}
ז וכי-ימכור איש את-בתו, לאמה--לא תצא, כצאת העבדים. ח אם-רעה בעיני אדוניה, אשר-לו יעדה--והפדה: לעם נוכרי לא-ימשול למוכרה, בבגדו-בה. ט ואם-לבנו, ייעדנה--כמשפט הבנות, יעשה-לה. י אם-אחרת, ייקח-לו--שארה כסותה ועונתה, לא יגרע. יא ואם-שלוש-אלה--לא יעשה, לה: ויצאה חינם, אין כסף. {ס} יב מכה איש ומת, מות יומת. יג ואשר לא צדה, והאלוהים אינה לידו--ושמתי לך מקום, אשר ינוס שמה. {ס} יד וכי-יזיד איש על-ריעהו, להורגו בעורמה--מעם מזבחי, תיקחנו למות. {ס} טו ומכה אביו ואימו, מות יומת. {ס} טז וגונב איש ומכרו ונמצא בידו, מות יומת. {ס} יז ומקלל אביו ואימו, מות יומת. {ס} יח וכי-יריבון אנשים--והכה-איש את-ריעהו, באבן או באגרוף; ולא ימות, ונפל למשכב. יט אם-יקום והתהלך בחוץ, על-משענתו--וניקה המכה: רק שבתו ייתן, ורפוא ירפא. {ס} כ וכי-יכה איש את-עבדו או את-אמתו, בשבט, ומת, תחת ידו--נקום, יינקם. כא אך אם-יום או יומיים, יעמוד--לא יוקם, כי כספו הוא. {ס} כב וכי-יינצו אנשים, ונגפו אישה הרה ויצאו ילדיה, ולא יהיה, אסון--ענוש ייענש, כאשר ישית עליו בעל האישה, ונתן, בפלילים. כג ואם-אסון, יהיה--ונתת נפש, תחת נפש. כד עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל. כה כווייה תחת כווייה, פצע תחת פצע, חבורה, תחת חבורה. {ס} כו וכי-יכה איש את-עין עבדו, או-את-עין אמתו--ושיחתה: לחופשי ישלחנו, תחת עינו. כז ואם-שן עבדו או-שן אמתו, יפיל--לחופשי ישלחנו, תחת שינו. {פ} כח וכי-ייגח שור את-איש או את-אישה, ומת--סקול ייסקל השור, ולא ייאכל את-בשרו, ובעל השור, נקי. כט ואם שור נגח הוא מתמול שלשום, והועד בבעליו ולא ישמרנו, והמית איש, או אישה--השור, ייסקל, וגם-בעליו, יומת. ל אם-כופר, יושת עליו--ונתן פדיון נפשו, ככול אשר-יושת עליו. לא או-בן ייגח, או-בת ייגח--כמשפט הזה, ייעשה לו. לב אם-עבד ייגח השור, או אמה--כסף שלושים שקלים, ייתן לאדוניו, והשור, ייסקל. {ס} לג וכי-יפתח איש בור, או כי-יכרה איש בור--ולא יכסנו; ונפל-שמה שור, או חמור. לד בעל הבור ישלם, כסף ישיב לבעליו; והמת, יהיה-לו. {ס} לה וכי-ייגוף שור-איש את-שור ריעהו, ומת--ומכרו את-השור החי, וחצו את-כספו, וגם את-המת, יחצון. לו או נודע, כי שור נגח הוא מתמול שלשום, ולא ישמרנו, בעליו--שלם ישלם שור תחת השור, והמת יהיה-לו. {ס} לז כי יגנוב-איש שור או-שה, וטבחו או מכרו--חמישה בקר, ישלם תחת השור, וארבע-צאן, תחת השה. |
Jumat, 20 Maret 2015
Hebrew Bible / Exodus / Chapter 21
Langganan:
Posting Komentar (Atom)
Tidak ada komentar:
Posting Komentar