Chapter 1
Chapter 2 Chapter 3 Chapter 4 Chapter 5 Chapter 6 Chapter 7 Chapter 8 Chapter 9 Chapter 10 Chapter 11 Chapter 12 Chapter 13 Chapter 14 Chapter 15 Chapter 16 Chapter 17 Chapter 18 Chapter 19 Chapter 20 Chapter 21 Chapter 22 Chapter 23 Chapter 24 Chapter 25 Chapter 26 Chapter 27 Chapter 28 Chapter 29 Chapter 30 Chapter 31 Chapter 32 Chapter 33 Chapter 34 |
א האזינו השמיים, ואדברה; {ס} ותשמע הארץ, אמרי-פי. {ר}
ב יערוף כמטר לקחי, {ס} תיזל כטל אמרתי, {ר} כשעירים עלי-דשא, {ס} וכרביבים עלי-עשב. {ר} ג כי שם יהוה, אקרא: {ס} הבו גודל, לאלוהינו. {ר} ד הצור תמים פועלו, {ס} כי כל-דרכיו משפט: {ר} אל אמונה ואין עוול, {ס} צדיק וישר הוא. {ר} ה שיחת לו לא, בניו מומם: {ס} דור עיקש, ופתלתול. {ר} ו ה ליהוה, תגמלו-זאת-- {ס} עם נבל, ולא חכם: {ר} הלוא-הוא אביך קנך, {ס} הוא עשך ויכוננך. {ר} ז זכור ימות עולם, בינו שנות דור-ודור; {ס} שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך. {ר} ח בהנחל עליון גויים, {ס} בהפרידו בני אדם; {ר} יצב גבולות עמים, {ס} למספר בני ישראל. {ר} ט כי חלק יהוה, עמו: {ס} יעקוב, חבל נחלתו. {ר} י ימצאהו בארץ מדבר, {ס} ובתוהו ילל ישימון; {ר} יסובבנהו, יבוננהו-- {ס} ייצרנהו, כאישון עינו. {ר} יא כנשר יעיר קינו, על-גוזליו ירחף; {ס} יפרוש כנפיו ייקחהו, יישאהו על-אברתו. {ר} יב יהוה, בדד ינחנו; {ס} ואין עימו, אל נכר. {ר} יג ירכיבהו על-במותי ארץ, {ס} ויאכל תנובות שדיי; {ר} ויניקהו דבש מסלע, {ס} ושמן מחלמיש צור. {ר} יד חמאת בקר וחלב צאן, {ס} עם-חלב כרים ואילים {ר} בני-בשן ועתודים, {ס} עם-חלב, כליות חיטה; {ר} ודם-ענב, תשתה-חמר. {ס} טו וישמן ישורון ויבעט, {ר} שמנת עבית כשית; {ס} וייטוש אלוה עשהו, {ר} וינבל צור ישועתו. {ס} טז יקניאוהו, בזרים; {ר} בתועבות, יכעיסוהו. {ס} יז יזבחו, לשדים לא אלוה-- {ר} אלוהים, לא ידעום; {ס} חדשים מקרוב באו, {ר} לא שערום אבותיכם. {ס} יח צור ילדך, תשי; {ר} ותשכח, אל מחוללך. {ס} יט וירא יהוה, וינאץ, {ר} מכעס בניו, ובנותיו. {ס} כ ויאמר, אסתירה פניי מהם-- {ר} אראה, מה אחריתם: {ס} כי דור תהפוכות המה, {ר} בנים לא-אמון בם. {ס} כא הם קינאוני בלא-אל, {ר} כיעסוני בהבליהם; {ס} ואני אקניאם בלא-עם, {ר} בגוי נבל אכעיסם. {ס} כב כי-אש קדחה באפי, {ר} ותיקד עד-שאול תחתית; {ס} ותאכל ארץ ויבולה, {ר} ותלהט מוסדי הרים. {ס} כג אספה עלימו, רעות; {ר} חיציי, אכלה-בם. {ס} כד מזי רעב ולחומי רשף, {ר} וקטב מרירי; {ס} ושן-בהמות, אשלח-בם, {ר} עם-חמת, זוחלי עפר. {ס} כה מחוץ, תשכל-חרב, ומחדרים, אימה; גם-בחור, {ר} גם-בתולה--יונק, עם-איש שיבה. {ס} כו אמרתי, אפאיהם; {ר} אשביתה מאנוש, זכרם. {ס} כז לולי, כעס אויב אגור-- {ר} פן-ינכרו, צרימו: {ס} פן-יאמרו ידנו רמה, {ר} ולא יהוה פעל כל-זאת. {ס} כח כי-גוי אובד עצות, המה; {ר} ואין בהם, תבונה. {ס} כט לו חכמו, ישכילו זאת; {ר} יבינו, לאחריתם. {ס} ל איכה ירדוף אחד, אלף, {ר} ושניים, יניסו רבבה: {ס} אם-לא כי-צורם מכרם, {ר} ויהוה הסגירם. {ס} לא כי לא כצורנו, צורם; {ר} ואויבינו, פלילים. {ס} לב כי-מגפן סדום גפנם, {ר} ומשדמות עמורה: {ס} ענבימו, עינבי-ראש-- {ר} אשכלות מרורות, למו. {ס} לג חמת תנינים, יינם; {ר} וראש פתנים, אכזר. {ס} לד הלוא-הוא, כמוס עימדי; {ר} חתום, באוצרותיי. {ס} לה לי נקם ושילם, {ר} לעת תמוט רגלם: {ס} כי קרוב יום אידם, {ר} וחש עתידות למו. {ס} לו כי-ידין יהוה עמו, {ר} ועל-עבדיו יתנחם: {ס} כי יראה כי-אזלת יד, {ר} ואפס עצור ועזוב. {ס} לז ואמר, אי אלוהימו-- {ר} צור, חסייו בו. {ס} לח אשר חלב זבחימו יאכלו, {ר} ישתו יין נסיכם; {ס} יקומו, ויעזרוכם-- {ר} יהי עליכם, סתרה. {ס} לט ראו עתה, כי אני אני הוא, {ר} ואין אלוהים, עימדי: {ס} אני אמית ואחייה, {ר} מחצתי ואני ארפא, {ס} ואין מידי, מציל. {ר} מ כי-אשא אל-שמיים, ידי; {ס} ואמרתי, חי אנוכי לעולם. {ר} מא אם-שנותי ברק חרבי, {ס} ותאחז במשפט ידי; {ר} אשיב נקם לצריי, {ס} ולמשנאיי אשלם. {ר} מב אשכיר חיציי מדם, {ס} וחרבי תאכל בשר; {ר} מדם חלל ושביה, {ס} מראש פרעות אויב. {ר} מג הרנינו גויים עמו, {ס} כי דם-עבדיו ייקום; {ר} ונקם ישיב לצריו, {ס} וכיפר אדמתו עמו. {ר} {ש} מד ויבוא משה, וידבר את-כל-דברי השירה-הזאת--באוזני העם: הוא, והושע בן-נון. מה ויכל משה, לדבר את-כל-הדברים האלה--אל-כל-ישראל. מו ויאמר אליהם, שימו לבבכם, לכל-הדברים, אשר אנוכי מעיד בכם היום: אשר תצוום, את-בניכם, לשמור לעשות, את-כל-דברי התורה הזאת. מז כי לא-דבר ריק הוא, מכם--כי-הוא, חייכם; ובדבר הזה, תאריכו ימים על-האדמה, אשר אתם עוברים את-הירדן שמה, לרשתה. {פ} מח וידבר יהוה אל-משה, בעצם היום הזה לאמור. מט עלה אל-הר העברים הזה הר-נבו, אשר בארץ מואב, אשר, על-פני ירחו; וראה את-ארץ כנען, אשר אני נותן לבני ישראל לאחוזה. נ ומות, בהר אשר אתה עולה שמה, והיאסף, אל-עמיך: כאשר-מת אהרון אחיך, בהור ההר, וייאסף, אל-עמיו. נא על אשר מעלתם בי, בתוך בני ישראל, במי-מריבת קדש, מדבר-צין--על אשר לא-קידשתם אותי, בתוך בני ישראל. נב כי מנגד, תראה את-הארץ; ושמה, לא תבוא--אל-הארץ, אשר-אני נותן לבני ישראל. |
Sabtu, 21 Maret 2015
Hebrew Bible / Deuteronomy / Chapter 32
Langganan:
Posting Komentar (Atom)
Tidak ada komentar:
Posting Komentar