Chapter 1
Chapter 2 Chapter 3 Chapter 4 Chapter 5 Chapter 6 Chapter 7 Chapter 8 Chapter 9 Chapter 10 Chapter 11 Chapter 12 Chapter 13 Chapter 14 Chapter 15 Chapter 16 Chapter 17 Chapter 18 Chapter 19 Chapter 20 Chapter 21 Chapter 22 Chapter 23 Chapter 24 Chapter 25 Chapter 26 Chapter 27 Chapter 28 Chapter 29 Chapter 30 Chapter 31 Chapter 32 Chapter 33 Chapter 34 |
א כי-יימצא חלל, באדמה אשר יהוה אלוהיך נותן לך לרשתה, נופל, בשדה: לא נודע, מי הכהו.
ב ויצאו זקניך, ושופטיך; ומדדו, אל-הערים, אשר, סביבות החלל.
ג והיה העיר, הקרובה אל-החלל--ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר, אשר לא-עובד בה, אשר לא-משכה, בעול.
ד והורידו זקני העיר ההיא את-העגלה, אל-נחל איתן, אשר לא-ייעבד בו, ולא ייזרע; וערפו-שם את-העגלה, בנחל.
ה וניגשו הכוהנים, בני לוי--כי בם בחר יהוה אלוהיך לשרתו, ולברך בשם יהוה; ועל-פיהם יהיה, כל-ריב וכל-נגע.
ו וכול, זקני העיר ההיא, הקרובים, אל-החלל--ירחצו, את-ידיהם, על-העגלה, הערופה בנחל.
ז וענו, ואמרו: ידינו, לא שפכו את-הדם הזה, ועינינו, לא ראו.
ח כפר לעמך ישראל אשר-פדית, יהוה, ואל-תיתן דם נקי, בקרב עמך ישראל; וניכפר להם, הדם.
ט ואתה, תבער הדם הנקי--מקרבך: כי-תעשה הישר, בעיני יהוה. {ס}
י כי-תצא למלחמה, על-אויבך; ונתנו יהוה אלוהיך, בידך--ושבית שבייו. יא וראית, בשביה, אשת, יפת-תואר; וחשקת בה, ולקחת לך לאישה. יב והבאתה, אל-תוך ביתך; וגילחה, את-ראשה, ועשתה, את-ציפורניה. יג והסירה את-שמלת שבייה מעליה, וישבה בביתך, ובכתה את-אביה ואת-אימה, ירח ימים; ואחר כן תבוא אליה, ובעלתה, והייתה לך, לאישה. יד והיה אם-לא חפצת בה, ושילחתה לנפשה, ומכור לא-תמכרנה, בכסף; לא-תתעמר בה, תחת אשר עיניתה. {ס} טו כי-תהיינה לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה, וילדו-לו בנים, האהובה והשנואה; והיה הבן הבכור, לשניאה. טז והיה, ביום הנחילו את-בניו, את אשר-יהיה, לו--לא יוכל, לבכר את-בן-האהובה, על-פני בן-השנואה, הבכור. יז כי את-הבכור בן-השנואה יכיר, לתת לו פי שניים, בכול אשר-יימצא, לו: כי-הוא ראשית אונו, לו משפט הבכורה. {ס} יח כי-יהיה לאיש, בן סורר ומורה--איננו שומע, בקול אביו ובקול אימו; וייסרו אותו, ולא ישמע אליהם. יט ותפשו בו, אביו ואימו; והוציאו אותו אל-זקני עירו, ואל-שער מקומו. כ ואמרו אל-זקני עירו, בננו זה סורר ומורה--איננו שומע, בקולנו; זולל, וסובא. כא ורגמוהו כל-אנשי עירו באבנים, ומת, וביערת הרע, מקרבך; וכל-ישראל, ישמעו וייראו. {ס} כב וכי-יהיה באיש, חטא משפט-מוות--והומת: ותלית אותו, על-עץ. כג לא-תלין נבלתו על-העץ, כי-קבור תקברנו ביום ההוא--כי-קללת אלוהים, תלוי; ולא תטמא, את-אדמתך, אשר יהוה אלוהיך, נותן לך נחלה. |
Sabtu, 21 Maret 2015
Hebrew Bible / Deuteronomy / Chapter 21
Langganan:
Posting Komentar (Atom)
Tidak ada komentar:
Posting Komentar